פתיחת שנה היא הזדמנות להתבוננות אחורה על השנה שחלפה.
זמן להרהור, חשבון נפש ולהתכוונות קדימה לעתיד.
עבורי, השנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד. בשנה זו התבהרה לילדי הצעיר זהותו המגדרית כנער טרנסג'נדר. תהליך ארוך, שלווה בהרבה שאלות, מצבי רוח קשים, והתערבות הורמונלית וניתוחית. עלי כאם היה לתמוך ולהכיל, לטפל, לתווך, לתאם ולארגן, ובמקביל לעבור בעצמי את תהליך השינוי והקבלה.
את כל זה ניסיתי לעשות בלי לשנות את קצב החיים, במקביל לכל המשימות האחרות שאליהן רציתי מאוד להפנות גם תשומת לב – ובמיוחד אל הלימודים שבחרתי ללמוד ונהניתי מהם מאוד. גיליתי שהדבר בלתי אפשרי. משימות אחרות נפגעו, צומצמו או בוטלו כדי שעיקר המאמץ יוכל להיות מושקע בילד וברווחתו.
הגעתי אל חופשת הקיץ הנכספת על טיפות הדלק האחרונות, עייפה ומותשת. חשתי שנדרש שינוי קצב. ויתרתי על האפשרות להיות יעילה ולהשלים את כל המשימות שנדחו השנה (כמו לכתוב מאמרים ולהוציא עדכונים לקוראי האתר) והקדשתי את הזמן למנוחה ולתהליך היצירתי שלי בלי רגשות אשם. התהליך הזה הוליד סדרת צילומים שמקבלת שבחים רבים והוגשה למספר תחרויות (ומי יודע, אולי גם תזכה…). מתוך האתגרים וההקשבה לקצב הנדרש נולד משהו חדש, משמעותי וטוב.
מתוך התהליך, ההתבוננות וההקשבה, אספתי כמה תובנות לשימושכם
4 עצות להתמודדות עם משברים בחיים
לקבל בהבנה את האתגרים בחיים, הם אינם מגיעים בהזמנה, וממש לא כשנוח לנו. פעמים אנחנו יכולים להתכונן במידה מסוימת, למשל לקראת תינוק שנולד, ולפעמים צריך להיערך תוך כדי תנועה. המוכנות לקבל את השינוי באורח החיים כדי להתמודד עם האתגר ולא להתכחש לו מקלה מאוד את ההתמודדות. חשוב לשים לב למה שחשוב באותו רגע, לעשות סדר עדיפות ולטפל במה שבוער. כדאי להשלים עם כך שדברים אחרים לא יקרו או שיאטו את מהלכם. אפשר לוותר על בילויים אם אין זמן בשבילם, אפשר להשקיע פחות בחברים רחוקים ולדחות עניינים מנהליים שאינם בוערים.
לשים לב לעצמכם, לתמיכה שאתם זקוקים לה, לקהילה שתתמוך, למקומות בהם אתם חלשים וזקוקים למנוחה, לרגע לעצמכם, לפסק זמן. תנו לעצמכם את מה שאתם זקוקים לו – אם זה פגישה עם חברה, להיכנס למיטה ולצפות בסדרות, קוביית שוקולד, או להיבלע בספר מרתק.
לקחת כל דבר במידה, כאשר אנחנו בעיצומו של משבר, הכול נראה גדול ועצום. אנחנו נוטים לקפוץ למסקנות לגבי העתיד, שאין הוכחה שאכן יקרו. דוגמה לחשיבה מסוג זה: אם הילד לא ילמד למבחן הזה, הוא יכשל. ואז הוא לא ידע את החומר וגם בבגרות הוא יכשל ואז תחסם בפניו האפשרות ללימודים אקדמיים. במבט בוחן, אפשר לראות שזהו כשל חשיבה – בכל שלב יש כמה אפשרויות, וזה בוודאי לא שרשרת הכרחית. אפשר לא ללמוד למבחן ולהצליח, אפשר להיכשל במבחן ולהצליח בבגרות, ובוודאי אפשר להשלים בגרות גם אם נכשלים בה.
כל קושי הוא זמני, טבע החיים הוא שינוי. שהמצב הנוכחי לא ימשך כמו שהוא לנצח. מה שקשה עכשיו יוקל בהמשך, עם הזמן, ההרגל וגיוס המשאבים והכוחות. לכן מותר להשקיע יותר עכשיו, ולמלא את מחסני האנרגיה אחר-כך. גם מצב כרוני שאתם נדרשים לטפל בו לא באמת נשאר כמו שהוא – אתם לומדים ומכירים את המצב, נערכים לשהות בו, מגייסים מעגלי תמיכה. ההתחלה היא הקשה והמפחידה ביותר.